הרמב"ם - משנה תורה - ספר המדע - הלכות דעות
יש מאכלות שהן רעים ביותר עד מאוד, וראוי לאדם שלא לאוכלן לעולם--כגון הדגים הגדולים המלוחים הישנים, והגבינה המלוחה הישנה, והכמהין והפטריות, והבשר המליח הישן, ויין מגיתו, ותבשיל ששהה עד שנדף ריחו, וכל מאכל שריחו רע או מר ביותר: הרי אלו לגוף, כמו סם המוות.
ויש מאכלות שהן רעים, אבל אינם כמו הראשונות לרוע; לפיכך ראוי לאדם שלא לאכול מהן אלא מעט ואחר ימים הרבה, ולא ירגיל עצמו להיות מזונו מהם או לאוכלם עם מזונו תמיד--כגון דגים גדולים, וגבינה וחלב ששהה אחר שנחלב ארבע ועשרים שעות, ובשר שוורים גדולים ותיישים גדולים, והפול, והעדשים, והספיר, ולחם שעורים, ולחם מצות, והכרוב, והחציר, והבצלים, והשומים, והחרדל, והצנון: כל אלו מאכלות רעים הן
הערה:
המאכלות הרעים כגון שום, בצל, כרוב ... - כוונת הרמב"ם שאין להרבות בהם. אולם כאשר הם מבושלים טוב, אפשר להרבות בהם.
מאכלות רעים - הרמב"ם
תוויות:
בצל,
גבינה מלוחה,
דג מלוח,
דגים גדולים,
חציר,
חרדל,
כרוב,
לחם מצות,
לחם שעורים,
מאכלות רעים,
מלוח,
פול,
צנון,
שום
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה