שיטות ריפוי של הרופא הבקיא ע"פ הרמב"ם

רופא
מתוך הקדמה למשנה של הרמב"ם

ועל דרך כלל צריך שיהיה השופט כרופא בקי, שכל זמן שיוכל לרפא במזונות, לא ירפא ברפואות.

אבל כשרואה שהחולי חזק, ואי אפשר להתרפא במזונות, ירפא ברפואות קלות, קרובות אל טבע המזון, כגון המשקים והמרקחות המבושמות והמתוקנות.

ואם יראה שהחולי יתחזק, ואלו הדברים אינם מכניעים אותו, ואינם כנגדו, יחזור לרפאותו ברפואות חזקות, וישקנו רפואה משלשלת, כגון סקמוני"א, וכדומה לו מן הרפואות המרות והרעות.

סקמוני"א - סם המופיע בספרים הרפואיים של הרמב"ם

ביצה מגולגלת, צלויה, מבושלת - הטובה שבמזונות

מסכת ברכות - דף מד עמוד ב

אמר רבי ינאי אמר רבי: "כל שהוא כביצה ביצה טובה ממנו".

כי אתא רבין אמר: "טבא ביעתא מגולגלתא, משיתא קייסי סולתא".

כי אתא רב דימי אמר: "טבא ביעתא מגולגלתא משיתא, מטויתא מארבע, מבושלתא: כל שהוא כביצה, ביצה טובה הימנו, לבר מבשרא".

תרגום:

אמר רבי ינאי בשם רבי: "כל מה שהוא כגודל ביצה, ביצה טובה ממנו (מבחינת עושר תזונתי)".

כאשר בא רבין אמר: "טובה ביצה מגולגלת (מבושלת מעט) מששה לוגים של סולת".

כאשר בא רב דימי אמר: "טובה ביצה מגולגלת מששה (לוגים של סולת). ביצה צלויה טובה מארבע. ועל ביצה מבושל אמרו: כל שהוא כביצה, ביצה טובה הימנו, חוץ מבשר".

ביצה
ביצה

מאכלות רעים - הרמב"ם

הרמב"ם - משנה תורה - ספר המדע - הלכות דעות

יש מאכלות שהן רעים ביותר עד מאוד, וראוי לאדם שלא לאוכלן לעולם--כגון הדגים הגדולים המלוחים הישנים, והגבינה המלוחה הישנה, והכמהין והפטריות, והבשר המליח הישן, ויין מגיתו, ותבשיל ששהה עד שנדף ריחו, וכל מאכל שריחו רע או מר ביותר: הרי אלו לגוף, כמו סם המוות.

ויש מאכלות שהן רעים, אבל אינם כמו הראשונות לרוע; לפיכך ראוי לאדם שלא לאכול מהן אלא מעט ואחר ימים הרבה, ולא ירגיל עצמו להיות מזונו מהם או לאוכלם עם מזונו תמיד--כגון דגים גדולים, וגבינה וחלב ששהה אחר שנחלב ארבע ועשרים שעות, ובשר שוורים גדולים ותיישים גדולים, והפול, והעדשים, והספיר, ולחם שעורים, ולחם מצות, והכרוב, והחציר, והבצלים, והשומים, והחרדל, והצנון: כל אלו מאכלות רעים הן

הערה:
המאכלות הרעים כגון שום, בצל, כרוב ... - כוונת הרמב"ם שאין להרבות בהם. אולם כאשר הם מבושלים טוב, אפשר להרבות בהם.

עמל, יגע, ותזונה נכונה - הרמב"ם

הרמב"ם - משנה תורה - ספר המדע - הלכות דעות

ועוד כלל אחר אמרו בבריאת הגוף:

כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה ואינו שבע, ומעיו רפים--אין חולי בא עליו וכוחו מתחזק, ואפילו אכל מאכלות הרעים;

וכל מי שהוא יושב לבטח ואינו מתעמל, או מי שמשהה נקביו או מי שמעיו קשים--אפילו אכל מאכלות טובים ושמר עצמו על פי הרפואה, כל ימיו יהיו מכאובים וכוחו תשש. ואכילה גסה לגוף כל אדם כמו סם המוות, והיא עיקר לכל חולאים.

אכילה מהקל אל הכבד - הרמב"ם

משנה תורה - ספר המדע - הלכות ודעות פרק ד

דברים המשלשלין את בני מעיים, כגון ענבים ותאנים ותותים ואגסים ואבטיחים ומעי הקישואים ומעי המלפפונות--אוכל אדם אותם בתחילה, קודם אכילה. ולא יערבם עם המזון, אלא שוהה מעט עד שייצאו מבטן העליון; ואוכל מזונו. ודברים שהן מאמצין את בני מעיים, כגון רימונים ופרישין ותפוחים וקרוסטמלין--אוכל אותם תיכף למזונו, ולא ירבה מהן.

כשירצה אדם לאכול בשר עוף ובשר בהמה כאחד, אוכל בתחילה בשר העוף; וכן ביצים ובשר עוף, אוכל בתחילה ביצים; בשר בהמה דקה ובשר בהמה גסה, אוכל בתחילה בשר הדקה: לעולם יקדים אדם דבר הקל, ומאחר הכבד.

אכילה ע"פ הרמב"ם -מתי לאכול, כיצד

משנה תורה - ספר המדע - הלכות דעות פרק ד

הואיל והווית הגוף בריא ושלם, מדרכי ה' הוא, שהרי אי אפשר שיבין או יידע, והוא חולה--צריך אדם להרחיק עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברים המחלימים; ואלו הן:

לעולם לא יאכל אדם, אלא כשהוא רעב; ולא ישתה, אלא כשהוא צמא. ואל ישהה נקביו, ואפילו רגע אחד, אלא כל זמן שצריך להשתין או להסך את רגליו, יעמוד מיד.

לא יאכל אדם עד שתתמלא כרסו, אלא יפחות כמו רביע משובעתו. ולא ישתה מים בתוך המזון, אלא מעט ומזוג ביין; וכשיתחיל המזון להתאכל במעיו, שותה מה שהוא צריך לשתות. ולא ירבה לשתות מים, אפילו כשיתאכל המזון. ולא יאכל עד שיבדוק עצמו יפה יפה, שמא יהיה צריך לנקביו.

לא יאכל אדם, עד שיהלך קודם אכילה עד שיתחיל גופו לחום, או יעשה מלאכה, או יתייגע ביגע אחר. כללו של דבר--יענה גופו וייגע בכל יום בבוקר עד שיתחיל גופו לחום, וישקוט מעט עד שתתיישב נפשו, ואוכל. ואם רחץ בחמין אחר שיגע, הרי זה טוב; ואחר כך שוהה מעט, ואוכל.

לעולם כשיאכל אדם, יישב במקומו או יטה על שמאל. ולא יהלך ולא ירכוב ולא ייגע ולא יזעזע גופו ולא ייטייל, עד שיתאכל המזון שבמעיו; וכל המטייל אחר אכילתו או שיגע, הרי זה מביא על עצמו חולאים רעים וקשים.

ששה דברים מרפאין את החולה מחליו ורפואתן רפואה

מסכת עבודה זרה דף כט עמוד א
תנו רבנן, ששה דברים מרפאין את החולה מחליו ורפואתן רפואה, ואלו הן:
כרוב
ותרדין
ומי סיסין יבישה (בבונג)
וקיבת (של בהמה)
והרת (רחם של בהמה)
ויותרת הכבד
ויש אומרים אף דגים קטנים ולא עוד אלא שדגים קטנים מפרין ומרבין כל גופו של אדם
.
עשרה דברים מחזירין את החולה לחליו, וחליו קשה, אלו הן:
האוכל בשר שור
שומן בשר צלי
בשר ציפורים
וביצה צלויה
ושחלים
ותגלחת
ומרחץ
וגבינה
וכבד
ויש אומרים אף אגוזים
ויש אומרים אף קשואין – תנא דבי רבי ישמעאל למה נקרא שמן קשואין, מפני שהן קשין לכל גופו של אדם כחרבות.